אשיה אגסי

שני עשורים של היותי מטפלת לימדו אותי שאין אדם הזקוק לטיפול אלא לאהבה, ולאדם שיראה אותו שלם ללא פגע מבעד לסדק.

כך גם למדתי בלכתי את הדרך ברגליים יחפות,  שזוגיות אינה בעיה שצריך לתקן, זוגיות נועדה על מנת לתקן אותנו.

"איזה מזל יש לך שיש לך כזאת זוגיות, שמצאתם אחד את השנייה…"

אני שומעת מידי פעם את המשפט הזה מופנה אלי,  ובכל הפעמים אני מרגישה כיווץ בתוכי ומוצאת את עצמי ממלמלת,  "לא לא.. זה לא ממש מזל, באמת.. זה לא היה ככה תמיד".

אז חשוב לי לא למלמל,  חשוב לי להגיד חזק וברור!

זה לא מזל !!

אני זוכרת שנים ארוכות של זוגיות  (לפחות 15) קשות מנשוא שיש לי אהבה גדולה,  אבל, היא לא מתממשת!
רוב הזמן בתחושה של תקיעות, חוסר אונים ואין מוצא.
שאני לא מקבלת את מה שאני צריכה באמת, רוב הזמן מתוסכלת,
מרגישה לא מובנת, לא מסופקת לא מוערכת ועוד כמה לא..

מחשבות שנתקעתי בזוגיות שיכול היה להיות לה פוטנציאל אם רק הוא היה יותר מבין יותר קשוב יותר איתי, יותר, הרבה יותר!
ושאולי אם היה לי מזל אז הייתי זוכה בזוגיות טובה יותר.
ממש ככה!

התוצאה של השנים האלו הובילה למשבר מאוד גדול והחלטה שאין מוצא אלא להיפרד ולחפש את זה שיהיה לי יותר מזל איתו.
המשבר כמו משבר, יצר רעידת אדמה מאוד קשה ורבת נפגעים ששלח את שנינו בעקבות כאב וטלטלה חזקה לחפש ריפוי בעבודה רגשית וחקירה עמוקה של הדפוסים של שנינו.

והיה גם מזל

המזל הגדול הוא..
שהסכמתי להתקלף ולהביט פנימה.  הסכמתי למצוא את הילדה הפגועה בתוכי, שלא סומכת ולא מאמינה שניהלה אותי שנים,  שהיתה קבורה בתוכי נעולה בתוך מרתף הנפש לבד, מפוחדת ומבוהלת, מחפשת דמות אוהבת שסוף סוף תיראה אותה ותחבק אותה ככה כפי שהיא.

התהליך לקח אותי להכרה שהכאב והתסכול היו בתוכי עוד הרבה לפני שפגשתי את בנזוגי.  והוא רק עזר לי לעורר את הכאב הישן שחיפש הכרה, חמלה וריפוי קודם כל מעצמי.

מבט חדש נפתח לי על המציאות שלי ועל הזוגיות שלי.

משהו התרכך הסכים לקחת אחריות הסכים לתת אמון. חזרנו לקשר ממקום חדש.
והמציאות הזוגית שלי השתנתה מקצה לקצה.

ממאבקי כוחות של מי צודק ומי אשם עברנו למקום חומל יותר קרוב יותר מסכים לראות את הכאב של הפרטנר כפי שהוא
לא.. לא הפסקנו לריב.
ולא.. לא הכל דבש אצלנו.
המריבות שלנו עברו ממקום של כתבי אישום של למה אתה או אני לא בסדר
להזדמנות לשחרר ולאוורר חלקים שמבקשים נראות והבנה בקשר
וכל מריבה מקרבת אותנו יותר ויותר.

'אִי שׁ וְאִ שָּׁה זָכוּ  שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם, לֹא זָכוּ אֵ שׁ אוֹכַלְתֲן'  (סוטה יז ע"א)

המדרש הידוע של רבי עקיבא שכלכך קל לפרש אותו כאיש ואישה זכו – היה להם מזל ומצאו את הנשמה התאומה ושכינה שורה עליהם בגדר "חיו באושר ועושר".
זהו ש.. לא!
ממש לא היה להם מזל!
איש ואישה זכו מלשון זכות ולא בחסד. הם הרוויחו את הזכות הזו בהשתדלות ובכוונה מלאה.
וגם זיכו  – הסכימו ללמד זכות, לראות זה את זה באור חיובי, להכיר בטוב.   והכי חשוב, זיכוך – הם הסכימו להזדכך, להתעדן, להתרכך, להתקלף מקליפות האגו ומאבקי הכוחות ולהסכים להיחשף לטבעם האמיתי שאין בו אלא רכות ואהבה.
זכו – זו עבודה נפשית שיש בה כוונה של תיקון עצמי לקיחת אחריות ומפגש עם מקומות קשים ותקועים בתוכי שלא מאפשרים לי להיפתח בקשר.

ואז מתחת לקליפות, נוצר המפגש האמיתי – של לב אל לב,  נשמה לנשמה. והשכינה יורדת בשמחה ומזינה את הקשר הזה בחסד ואהבה.

ומי מאיתנו שלא הבינו את עניין הברית הזוגית הזו שנועדה בדיוק כדי לתת לנו את ההזדמנות להתקלף, ולא ידעו או הסכימו להזדכך.     

במקום שיש בו מאבק .. אש האהבה הופכת לאש שורפת ומכלה.
ומי למצער לא חווה את הצריבה של האש הזו, כשטעינו בדרך ונשרפנו ושרפנו את המרחב הכל כך עדין ומקודש שבינינו.

מרחב היחסים הוא כלי עצמתי, אם לא משתמשים בו נכון אפשר לסבול, לשחזר פצעי ילדות, לחוות אכזבה, נטישה, אשמה ובדידות.
אם לומדים להשתמש במרחב נכון, שם ה"תיקון", מרחב הריפוי
מעיין חיים לצמיחה, אהבה, מימוש ועונג.

וחבל, כל כך חבל על כל רגע שאנחנו עדיין לא שם.

שמי אשיה אגסי תלמידה במסע ריפוי והתפתחות דרך זוגיות עם אהובי בחיי האישיים. נשואה מזה 28 שנים, ואימא לשתי בנות בוגרות.

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית מזה שני עשורים. מתמחה בטיפול זוגי ייחודי קצר מועד וטרנספורמטיבי במצבי משבר ופרידה ובכל סגנון של מערכות יחסים (מונוגמי פוליאמורי להט"ב).

מרצה במסלול להכשרת מטפלים במכללת כרכור, בקורס דמיון מודרך אקטיבי, קונסטלציה משפחתית ויחסי מטפל מטופל.

דוקטורנטית בפסיכולוגיה מפתחת מודל יונגיאני לריפוי והתפתחות דרך הלא מודע במרחב הזוגי.

דרמה תרפיסטית, בימאית, שחקנית מנחה ומייסדת תאטרון פלייבק אלתרנתיב.

ליצירת קשר