אומנות המפגש

כמה פעמים יוצא לכם להיות באותו מרחב פיזי עם בן/ת הזוג בתוך שטף השיגרה והמטלות היומיומיות, והתקשורת העיקרית היא תקשורת תפקודית, מי עושה מה ומתי. ובתוך עומס המטלות, העבודה, החשבונות הילדים והמחויבויות לא מצליחים ליצר את הבועה הזו של לצאת מהרעש ולהיות במפגש ממלא ומפרה של הקשבה והזנה הדדית.

כולנו כמהים לזמן האיכות הזה שהוא מעבר ללצאת למסעדה, או בילוי אחר, אלא לצאת מהשגרה לזמן של הקשבה חיבור והיזכרות עמוקה במרחב האינטימי הזה שקיים ביננו. כמו מתנה בצורת ידיעה פנימית ששנינו ידענו אותה בבירור כשהתאהבנו. ואיכשהו כמו מכשיר משוכלל ויקר שקיבלנו במתנה (אולי בחתונה?) אבל לא היה לנו זמן לפתוח את הוראות ההפעלה כמו שצריך ולהשתמש בו. אז הנחנו אותו בתוך קופסא במחסן או בבוידם או מתחת למיטה שלנו עם תקווה שיום אחד נקדיש (!) לזה זמן ונילמד את חוברת ההפעלה הזו ונשתמש במתנה כמו שצריך.

והיום הזה לא ממש מגיע כי יש כל כך הרבה שרפות לכבות שנדיר שמגיעים לזה ואם מגיעים, אז נתקלים באיך לעזאזל מפעילים את המרחב שיכול לעיתים להיות נפיץ כי לא היה לנו זמן להתעמק בהוראות ההפעלה.

הכוונה במילה מפגש, היא לייצר, להנכיח ולהזכיר לנו את החיבור במרחב זוגי מקודש שהוא שונה מהמרחב הזוגי היומיומי.

מה זה אומר מקודש?

מלשון אני מקדישה זמן, התכוונות, ונוכחות ליצר חיבור שהוא כמעט ולא מתאפשר בשטף המטלות והחיים.

זמן איכות זוגי שבו מפנים זמן להיות יחד ולתרגל חיבור מתוך הקשבה וקירבה.

מוזמנים ליום למידה חווייתי מקרב

הזדמנות להאט או אפילו לעצור את המירוץ.  שיאפשר לפתוח ולהציץ סוף סוף לחוברת הוראות ההפעלה של הזוגיות הזו שלנו. לגלות ולהפעיל את כפתור 'החיבור' בפשטות בלי להסתבך בלנחש היכן הוא.

נלמד ונתרגל אומנות של מפגש וכלים של הקשבה ברמות של לב, גוף ונשמה שיעוררו, יזכירו ויזינו את המרחב המקודש בינינו שנמצא כאן כדי שנשתמש בו בתבונה.

-נלמד את קסם הפשטות של החיבור. כמו במכשיר כשלוחצים על הכפתור הנכון. נלמד למצוא את הכפתור הזה.

-נעורר וניזכר בחלום ובייעוד הזוגי שלנו שהיה כלכך זמין לנו כשהתאהבנו ונלמד להשתמש בו כמו מגדלור בחשיכה.

דילוג לתוכן