לרדת מהעץ

את לא תעני לי בטון הזה, למה לא הגעת, למה לא החזרת, כמה פעמים צריך להגיד לך ואל תסתכלי עלי במבט הזה (מלא בציניות ובוז) ולא יעזור כמה פעמים אסביר לעצמי ולכל בני הבית שהיא בת 16 וזה הגיל ועוד מעט אי השפיות שאני מקווה זמני, יחלוף, אני נופלת שוב ושוב לזעם הזה שמגיע כשאני מרגישה שלא סופרים אותי או מוחקים אותי.

וכשהזעם הזה מגיע.. המוח נכנס למוד 'העץ הגבוה'.
לפעמים נדמה לי שבגיל 12 טיפסת על עץ גבוה ומאז לא הצלחת לרדת. אמרתי לה באחד הויכוחים המתישים איתה. וכל פעם שאני מנסה לתת לך סולם או לטפס ולעזור לך לרדת את הודפת ומטפסת עוד יותר גבוה וזה רק נהיה יותר ויותר מפחיד ויותר ויותר רחוק. 

השבוע קרה משהו אחר, הרגשתי שהתגברתי על הפחד גבהים וטיפסתי אליה למעלה, ישבתי איתה על אחד הענפים שהתנדנדו ברוח מרגישה את דפיקות הלב שלי יחד עם שלה.. באמת מפחיד פה אמרתי וגם לבד ולא פשוט ובטח אף אחד לא מבין למה את לא יורדת כי אולי למטה יותר מסובך עכשיו. ומפה מלמעלה גם רואים דברים אחרים וככה.. התגלגלה שיחה.

ואז היא פתאום אומרת לי, את יודעת, אם זה הדימוי שלך לגבי העץ הגבוה שטיפסתי עליו שתדעי לך שהרבה פעמים אני מרגישה שבמקום לטפס למעלה ולהוריד אותי, את ואבא מנסים לטלטל את העץ כדי לאלץ אותי לרדת וזה מפחיד אותי וגורם לי רק להיאחז יותר חזק בענפים ואפילו לטפס גבוה יותר.
בוםם!!

מיליון תמונות מהילדות עברו בי שאני מנסה לטלטל את העץ או אני זו שנאחזת בפחד בענף גבוה כשמישהו מטלטל את הגזע בכעס על מנת להוריד אותי. איזה פחד ליפול מהעץ וכמה פחד להישאר לבד למטה ולא לדעת מתי ואיך ירדו לחבק אותי. כמה סבל וכל מה שהיה שם זה פחד שמייצר עוד ועוד פחד.
אז מה הקטע הזה ביחסי קרבה שאנחנו מזנקים על העץ הקרוב כמו חתול במנוסה ובורחים גבוה רחוק למקום שמתברר כהרבה יותר בודד ומפחיד מזה שברחנו ממנו, או מתפרקים נואשות על העץ, מנסים לגדוע אותו לשרוף אותו או לטלטל אותו בתקווה שאולי ככה ההוא על העץ יראה אותי ירד למטה ויאהב אותי. לדאבון הלב זה רק מייצר יותר ריחוק יותר ניכור,  ובדידות כמה בדידות..
אז השיעור שלי מהשבוע הוא, מי שטיפס על עץ גבוה (ילד או בן בת זוג) הוא מאוד מאוד מבוהל ומפוחד והדבר האחרון שיעזור כאן הוא לנסות להפחיד אותו יותר..

לא לצעוק לא לאיים ולא לטלטל את העץ!
אז מה כן?

וכאן מגיע התרגול הרוחני שכולם מרוויחים בו.

לראות כמה אני פוחדת וכמה האהוב שעל העץ פוחד. לקחת סולם לטפס לאט לגובה העץ. לשבת בשקט על אותו ענף גבוה, להרגיש את הפחד יחד. בדיוק כמו השיר: ספר לי קצת על רגעי הפחד ..קל הרבה יותר לפחד ביחד. ואז להשקיף יחד על התמונה הגדולה המתפרשת מגובה העץ ולהרחיב את הלב ואת התודעה.. לתת ידיים ולרדת ביחד לאט ובזהירות מהעץ.. מומלץ לסיים בפיקניק מפוייס למרגלות העץ
איך עוברים מפחד לאהבה בזוגיות.. הגיע הזמן לרדת מהעץ