פעולה ושמה אהבה

מעשה האהבה, והכוונה לא רק לפן האירוטי שלה, אלא בכלל לפעולה הזו שניקראת לאהוב. ככל שהיא נתפסת כאקט טבעי וספונטני והציפייה היא שתקרה מעצמה, זוהי לרוב פעולה אקטיביסטית שדורשת יוזמה ואומץ.
לאהוב לפעמים, זה לעמוד מול הפחד להידחות, ההרגל להימנע, הדפוסים שלמדנו בבית איך לאהוב או יותר נכון איך לשמור לעצמנו על הלב, ולהגיד: אפשר אחרת!
אהבה שמגיעה כאקט יזום כי התקיימה בתוכי ההחלטה שכך אני רוצה לחיות, להרגיש ולהיות מוקפת באהבה. האקט היזום הזה מעורר תחושה לא מוכרת ומפעיל את אותם דפוסים שמגנים עלי ומרחיקים אותי מלאהוב. זה טבעי וקורה לכולנו בכל פעולה שהיא לא ההרגל שלי. ואז.. אם אני נשארת… נושמת… חומלת על הילדה הקטנה והמבוהלת בתוכי שהתרגלה לא לסמוך ולא להאמין, אם רק אני נשארת שם מספיק זמן בנוכחות אוהבת. שם קורה הנס הכל כך פשוט שכל כך ידענו אותו בילדותנו המאוד מוקדמת – להתמסר.
לתת לאהבה לרפא אותנו כמו נשיקה אוהבת של אימא לברך הכואבת של בנה הפעוט שנמס ונירגע כמעט מיד. ותחושה של נעימות וביטחון מתפשטת וממיסה את הכאב.

דילוג לתוכן