ב 2013 הדבקתי את התמונה הזו בלב לוח החזון שיצרתי.
כשאני מסתכלת אז על הדמות עם הגרזן בתמונה וצועקת לה (וגם לי )
יאללה תפרקי לחומות האלו את הצורה!
ובאמת האמנתי בזה
5 שנים חלפו מאז..
ומה שעולה לי לצעוק היום לדמות שנכנסת ברבאק של המבוך שהיא נימצאת בו זה..
הפוך! גוטה הפוך!!
2013 תקופה של כאב עצום תחושה שהכל סוגר עלי כמו מבוך אינסופי של מבנים פנימיים וחיצוניים שחונקים אותי. משבר ענק בזוגיות ותחושה של תסכול שגרם לי לפרק את כל מה שהכרתי עד אז כמקום בטוח ומובן מאליו.
כל מה שחשבתי על זוגיות התערער וכל מה שרציתי זה לנפץ להרוס לפרק לפתוח ולפוצץ את החומות שסוגרות עלי ולגלות מה יש מעבר לכאב לתסכול וחוסר המימוש שפגשתי במציאות שלי שהלכו וסגרו עלי.
מפרקת חומה אחת ונתקלת בעוד אחת מאחוריה.
מפוצצת עוד אחת ומגלה עוד קיר מאחוריה
לקח לי כמעט 3 שנים של פירוק וניפוץ עוד ועוד חומות במציאות שלי עד שהבנתי..
הפוך!!
לא יודעת איזה נס או השגחה אלוהית גרמו לי לעצור רגע את המהפכה בחיי ולבחור לעשות יו טרן.
להפוך את המבט ולראות חזק וברור –
החומות הן בתוכי
הפחד להתמסר, להיפגע, להרגיש דחויה חסרת ערך
בתוך ההריסות של המבוך האינסופי של הזוגיות שלי שעמלתי לנתץ באש התסכול
ממש בלב המבוך מצאתי אותה!
ילדה קטנה מלוכלכת מאובקת פצועה קבורה בתוך חומות שניפצתי עליה בלי לשים לב שהיא שם
זועקת בקול אילם לעזרה
לא סומכת ולא מאמינה לאף אחד שהוא באמת בעדה.
בלב ליבו של המבוך המנותץ
שם מתחת לבאלגן וההרס של רעידת האדמה שיצרתי היא ישבה מכווצת ומבוהלת.
לא.. היא לא נתנה לי מיד להתקרב זה היה תהליך ארוךך..
במשך יותר משנתיים אני מפנה לאט ובעדינות את השברים ומפנה מקום.
מנקה את פצעיה מבקשת סליחה שלא ראיתי אותה
איזור ההריסות הולך ומתנקה ומתפנה מהשברים.
נבנה מחדש, לבנה אחר לבנה והופך לאט לבית חדש שהולך ומתהווה בסבלנות ובחמלה.. מסביבו נשתלים עצים ופרחים ונדנדות בין העצים.
החומות שהיו שם הפכו למגרש משחקים וחקירה
והילדה רוב הזמן שמחה ומשחקת וכבר הרבה פחות מפחדת מאיש עם גרזן שישבור עליה חומות של תקווה.
אשיה אגסי Eshya Aghasi 